הצלמניה פריאור

רודי ומרים ויסנשטין
היום: בן פטר, נכדם
שנת הקמה: 1940
מצלמה מועדפת: מצלמת עץ מסוג Tuchlauben 9,
אותה קיבל רודי מאביו בגיל 8

 

צלמניה פרי-אור נוסדה בשנת 1940 על ידי הצלם
רודי ויסנשטין ואשתו מרים. לאורך חייו תיעד
ויסנשטין את היישוב העברי והתפתחות הארץ ונופיה.
אוסף תיעודי זה מכיל מעל רבע מיליון נגטיבים
ונחשב לארכיון הפרטי הגדול והאיכותי ביותר בארץ
(צילומו המפורסם ביותר הוא צילום הכרזת העצמאות).
משנת 1940 ועד לשנת 2011 שכנה הצלמניה בכיכר
מוגרבי ברחוב אלנבי בתל אביב. לאחר מותו של רודי
בשנת 1992, המשיכה אלמנתו מרים במלאכת תרגום,
מיון, חידוש ושימור הארכיון. בשנת 2011 עברה
הצלמניה לרח' טשרניחובסקי בעיר, שם היא נמצאת
עד היום. בשנה זו נפטרה מרים ומאז נכדה, בן,
ממשיך את דרכה.

״סבא נפטר כשהייתי בן 15. בילדותי ביקרנו בחנות
אבל מעולם לא דיברנו על צילום, לא נוצר בינינו
קשר מיוחד. אני הצטרפתי לחנות ב־ 2007. היתה
לי משיכה למקום, לחומרים, לריח, למה שסבא השאיר.
בהתחלה זה היה רומנטי, מסתורי; מגירות, קלסרים,
אוצרות מאובקים ששכנו בין הרהיטים. כשהצטרפתי,
אנשים נכנסו לחנות רק לפולורויד ב־ 25 ₪, זה רק
שמר על הטראפיק… אנשים לא קנו כלום. למדתי
לאהוב את העבודה בחנות, לחכות לקליינטים,
לתת שירות. עם הזמן סבתא חשפה בפני את
האהבה הגדולה שהיתה לסבא לצילום, הפרוייקטים
השונים שלו, הנושאים שנמשך אליהם, הוא היה
אדם סקרן… הבנתי את המימדים והעומק, תפסתי
את המשמעות והחשיבות של זה. הרגשתי שיש
כאן אוצר שאני צריך (וחייב) להוריד ממנו את האבק,
להחיות אותו, לגרום לו ללבלב. החנות והמעבדה
חיברו אותי לסבא, הרגשתי שדרכם נוצר קשר בינינו.

כיום אנחנו הצלמניה האחרונה, שומרים על רצף
ההסטוריה. המקום האחרון שבו הצילום והאמנות הם
הדבר העיקרי. אני חי בבועה ואני אוהב לטפח אותה…
כשנחזור למקום שלנו, באלנבי, הייתי רוצה שנהיה
עסק חי, עם אנשים שבאים להצטלם ונהנים. לא
מוזיאון ׳מת׳. אם סבא היה חוזר פתאום ומצטרף,
היה לו טוב עם מה שקורה כאן״.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים