פוטוסנטר

עזריאל קלאר
שנת הקמה: 1973
מצלמה מועדפת: שוויצרית, מבאזל, בת 120

״סבא שלי היה צלם. אבא שלי היה צלם. אני צלם.
סבא, שהיה צלם בסטניסלבה שבפולין, עוד מרח
בעצמו את החומרים הכימיים על לוחות הזכוכית,
בחדר חושך. אבא למד ממנו ונהיה צלם בעצמו.
כשהאנטישמיות התגברה בפולין, אבא ברח
לרומניה, שם פגש את אמא, התחתן, ופתח סטודיו
גדול לצילום. הוא היה צלם גדול. כשנולדתי,
גדלתי לתוך עולם הצילום. בגיל 7-8 אסרו עלי
ללמוד בבית הספר כי הייתי יהודי. אבא, שהיה
איש חכם  מאוד, קנה לי ספר ׳א-ב של צילום׳
והפך אותי לעוזר שלו בסטודיו. הוא לימד אותי,
נתן לי לצלם, תיקן  אחרי, הסביר… ושלח אותי
ללמוד באקדמיה לצילום, ששכנה בעיר מחוז
גדולה. לפני שיצאתי ללימודים אבא אמר לי:
׳אני יודע ללמד אותך את מה שלמדתי מסבא,
אבל דע לך שזה מקצוע שאין לו סוף. אתה יכול
ללמוד כל החיים. באקדמיה למדנו את היסוד,
למדנו על ׳גלים אלקטרו מגנטיים׳, האור שכותב
את הצילום. היום אני יודע להגיד שבאקדמיה
למדתי בקושי את א׳ מה־א׳-ב׳ של הצילום.
בהמשך הפכתי לצלם, ועליתי לארץ בשנות ה־60.
(אבא, שהיה ציוני לא זכה לעלות, הוא נפטר ב־48).
בהתחלה עבדתי ב׳פוטו אורית׳ (בפרישמן 73),
הייתי איש מעבדה לפיתוח בשחור-לבן, עבדתי
שם 15 שנה. אחרי שעשיתי קצת כסף הפכתי
עצמאי וקניתי את העסק שלי. בזמנו צילום היה
משהו אחר, לא כמו היום. צלם היה יוצא לשטח
עם אוהל, עם כל מיני ׳שמעטס׳ שלא יכנס האור,
והיה מפתח את הנגטיב במקום. זו היתה טרחה
גדולה לעשות צילום. היום כבר לא קונים ממני
מצלמות. אני אספן, מחליף, קונה מצלמות ישנות.
זה נדיר שמישהו בא לקנות מצלמת פילם.״

דורל

חיים דורל
שנת הקמה: 1981
מצלמה מועדפת: Smena, שנות ה־ 50.
״המצלמה הראשונה שלי. כשהייתי ילד
צילמתי איתה חברים מהשכונה ומכרתי
להם את התמונות״

דורל מספר: ״אבא שלי, משה, היה צלם כבר
בגיל 11. כשעלה לארץ מבוקרשט, החל לעבוד
אצל יוגנד בפיתוח תמונות, במקביל צילם
חתונות עבור ׳פוטו רות׳. בהמשך אבא פתח
את ׳פוטו לורי׳, חנות וסטודיו לצילום
בשינקין 18 (לורי היה שמה של אמא).״
״כשהייתי חייל אבא פנה אלי וביקש שאתקן לו
מצלמת לייקה מקצועית שאיתה צילם חתונות.
בזמנו היה בארץ רק טכנאי אחד שהתמחה
בלייקה – ׳אלפנט׳ בנחלת בנימין 55.
אני פרקתי את הלייקה והצלחתי לתקן אותה!
ב־ 1971, כשהשתחררתי מהצבא, פתחתי,
יחד עם חברי דורון, מעבדה לתיקון פלאשים
ברח׳ הכובשים 9 (בחופשות שלי מבית הספר
התיכון עבדתי ב׳מדקטרון׳, מעבדה לתיקון
פלאשים). ב־ 1979, עם סיום לימודי הנדסאות
התחלתי לעבוד כטכנאי במעבדות 'קרט'
וב־ 1981 הפכתי לעצמאי ופתחתי את ׳דורל׳.״
דורל מסכם: ׳אין ספק שהדיגיטלי מזרז את
החוויה של התמונה, מצלמים ומיד רואים.
בכל זאת… האיכות האנלוגית יותר טובה
מהדיגיטלית, הכימיה של הפילים נותנת
משהו אחר לתמונה.״

פוטו אומנות

יעקב ירון
שנת הקמה: 1965
מצלמה מועדפת: יעקב מכר לא מזמן
את מצלמת ה־ Leica M2 הישנה שלו:
״האמת, אני קצת מתגעגע אליה״

"ב־ 1954 כהשתחררתי מהצבא, גרתי עם ההורים
במגדיאל (הוד השרון). היה שם צלם, ׳פוטו דינו׳,
שקיבל אותי לעבודה ותמורת משכורת סמלית
מאוד לימד אותי לצלם, לפתח תמונה, לתת אור.
לאחר כשנה עברתי ל׳פוטו הדר׳ בתל- אביב.
עבדתי במעבדה, בפיתוח שחור- לבן וכמוכר בחנות.
ב־ 1957 עברתי לאפריים אֶרדֶה, באלנבי 55.
אפריים היה צלם ידוע ועבד עבור מועצת הפועלים
של ההסתדרות. כשהם הזמינו אותו לצלם אירועים
שונים – הוא שלח אותי. צילמתי כנסים, מפגשים
של שגרירים, שרי ממשלה, מצעדי ׳האחד במאי׳,
מצעד צה״ל ביום העצמאות (ברח׳ אלנבי ובאבן גבירול).
צילמתי בהבימה, בבית ברנר, בהיכל התרבות,
את בניית איצטדיון בלומפילד ואת המשחק הראשון
שם, את ׳מרוץ הגלבוע׳… בחיפה, בבאר שבע.
צילמתי את ׳צעדת ארבעת-הימים׳ בירושלים (ביום
צעדו ובלילה חגגו במסיבות והופעות. צילמתי אותם
צועדים במשך היום, ובערב באוהלים, חולצים נעליים,
אוכלים… הייתי מחלק למשתתפים דוגמאות קטנות
מהתמונות, עם מספרים, והיו באים אח״כ להזמין,
כל תמונה עלתה לירה).
עבדתי אצלו 7 שנים. ב־ 1964 עברתי לעבוד עם
אחיו, יצחק אֶרדֶה, בפינסקר 2. עבדתי אצלו כשנה
ובזמן הזה שיפצתי את החנות שלי, כאן בשינקין.
בניתי מעבדת פיתוח שחור-לבן. נכנסתי לחנות שלי
ב־ 28 ביוני 1965, בדיוק חגגתי 50 שנים בחנות!
(בתחילת הדרך היה לי שותף, יחזקאל, שבהמשך
פרש). צילמתי חתונות, פורטרטים, פספורטים,
מחזורי בתי-ספר. אנשי ׳הקואופרציה הצרכנית׳
(מההסתדרות) הזמינו אותי לצלם באירועים.
עם הזמן התחלתי גם למכור מצלמות, פילמים,
צרכי צילום. מעל 10 שנים הייתי חבר הנהלה
ב׳אגודת הצלמים׳, שימשתי גם כגזבר האגודה.
דאגנו לבעיות שהיו לצלמים אז, עזרנו לצלמים
במצוקה. היום אני מוכר גם אביזרי צילום, פספורטים,
אביזרים לאייפון. אני מגיע כל בוקר לחנות, בצהריים
אשתי באה לעזור לי. דווקא נכנסים אנשים וקונים
פילמים, אומרים שבפילים יש יותר איכות.
אולי יש תקווה?״

המצלמה

Delmonta היא מצלמת TLR
(Twin-Lens Reflex Camera)
בפורמט 6×6, לסרטי 120 מ״מ.

דגם זה יוצר בשנות החמישים בגרמניה ע״י
Montanus Kamerabau – Potthoff & Co.
למצלמה גוף פלסטיק, ועדשה מתוצרת Pluscanar.

מצלמת ה׳דלמונטה׳ שלי נרכשה
בחנות לחפצים משומשים באירלנד.